תערוכת בוגרים המגמה לאמנות פלסטית-חזותית תשע"ח

טִירוֹת, א'

סְטִירָהסְטִירָהסְטִירָהסְטִירָהסְטִירָהסְטִירָהסְטִירָהסְטִירָהסְטִירָהסְטִירָהסְטִירָהסְטִירָהסְטִירָהסְטִירָהסְטִירָהסְטִירָהסְטִירָהסְטִירָהסְטִירָהסְטִירָהסְטִירָהסְטִירָהסְטִירָהסְטִירָהסְטִירָהסְטִירָהסְטִירָהסְטִי-רָהסְטִי-רָהסְטִי רַצְתִּי רַצְתִּי רַצְתִּי עַד שֶׁלֹּא נוֹתַר לִי אֲוִיר

הִיא סוֹטֶרֶת וְאוֹמֶרֶת לִי      דַּי

טִירוֹת, ב'

הִיא סוֹטֶרֶת וְאוֹמֶרֶת לִי      דַּי

אַתְּ עוֹד זוֹכֶרֶת? אַתְּ בְּסֵדֶר וְזֶה לֹא נוֹרָא

וְזֶה קוֹרֶה רַבּוֹת וּלְרַבִּים וְזֶה בְּסֵדֶר

וְזֶה לֹא נֶחְשַׁב       זֶה בְּסֵדֶר זֶה כְּלוּם

זֶה קוֹרֶה

אֲנִי חוֹזֶרֶת לַחֶדֶר וְסוֹגֶרֶת אֶת הַדֶּלֶת

מְקִימָה מִשְׁמָר בָּכְּנִיסָה

טִירוֹת, ג'

מְקִימָה מִשְׁמָר בָּכְּנִיסָה

חוֹרֶטֶת אֵין יְצִיאָה

אַתְּ לֹא תִּתְקָרְבִי אֵלַי

כֹּל בִּקּוּר בָּשֵׁרוּתִים אוֹרֵךְ יָמִים

הִיא צוֹעֶקֶת שֶׁתִּתְנָהֲגִי כְּמוֹ בֵּן אָדָם

וְאַל תִּשְׁכְּחִי לַעֲבוֹר אֶת זֶה שׁוּב לִפְנֵי שֶׁאַתְּ מוֹרִידָה אֶת הַמַּיִם

לַחְזוֹת חוֹמוֹת רְעוּעוֹת לִפְנֵי שֶׁאַתְּ שׁוֹטֶפֶת יָדַיִם

לִנְטוֹעַ מִגְדָּלֵי הַזָּיוֹת לִפְנֵי שֶׁאַתְּ מִסְתַּכֶּלֶת בָּמַרְאָה

אַתְּ לֹא תִּתְקָרְבִי אֵלַי

כָּמוֹהוּ

במהלך השנה עבדתי על התפישה שלי של מקומות ואירועים שונים, של חלקי גוף, של רגשות. במהלך החיים שלי השתדלתי למנוע מהעיוות בתפישה שלי, שנבע מאירוע בילדות שלי, לפגוע בחיי היום יום שלי, אך בשנה האחרונה התמסרתי אליו ואפשרתי לו לצאת מתוכי אל הדף, דרך ציורים ומילים. הגוף מתפרק ומתחבר אל מול עיניי, כל איבר נושא עימו סיפור. העיוותים האלה רודפים אותי לכל אשר אלך, ועוקבים אחריי מאז לפני 12 שנה ועד היום.

 

תיאה חמו