תערוכת בוגרים המגמה לאמנות פלסטית-חזותית תשע"ח

העבודות שלי נמצאות בתוך מרחב פנימי; הן כפָּנִים והן כפְּנִים. החומרים מהן עשויות הם בעיקר מתחום הטקסטיל; חוטים, בדים, צמר. כלומר כך גם רוב הפעולות הן טקטיליות; רקמה, תפירה, גזירה – כלומר קראפט. ההיסטוריה של הפעולות האלה צבועה מגדרית ומקושרת ליצירה נשית דקורטיבית, אך לא אמנותית, ביתית ולא ציבורית והיא נובעת מהקשרים היסטוריים כמו סירוב אקדמיות לאמנות לקבל נשים לשורותיהן למרות יצירותיהן אלה. כאמור יצירות אלה מקושרות גם למרחב הדומסטי. נקודת המוצא שלי לעיסוק במדיומים והפעולות האלה בתור גבר ומתוך לימודי האמנות עומדת בניגוד גמור לשני ההקשרים החשובים שציינתי מהם הן התפתחו. יחד עם זאת אני סבור שמרחב ביתי נוכח בעבודות שלי מבחינה תוכנית. ישנן יצירות שמתכתבות עם פריטים ביתיים כמו מיטה, כורסה או סדין.

ההתעניינות הראשונית שלי במדיום הרקמה נבעה מההיבט החומרי שבו. התפר (תרתי משמע) שבין הדו-מימד לזה שחורג ממנו למימד שלישי. רציתי לעשות עבודה שהנושא הויזואלי-חזותי בה הוא מרכזי, אבל באופן חומרי יותר מבציור.

אני מרגיש שניסיתי, בדרגות שונות של הבנה לאורך הזמן, להתנגד גם למרחב של הציור, שהוא קרקע יחסית בטוחה בשבילי, וגם למרחב ההקשרים המגדריים הברורים, שלעתים הרגשתי שרודף אותי בלי רצוני במהלך העבודה והתגובות שקיבלתי עליה. כתוצאה, בשלב מסוים ניסיתי לחשוב את העבודות שלי לא רק כזירה שמציגה התרחשות (כמו קנווס או מסגרת שמציגים ציור או דימוי), אלא כזירה שהיא עצמה התרחשות. ניסיתי לחשוב את היצירה כאובייקט במרחב. השתדלתי לערער את ההבחנה בין מצע למה שמוצע עליו, באמצעות אופן העבודה, אופן ההצבה ודימויים או אסוציאציות שנובעים מהאובייקט האמנותי בכללותו. את ההתנגדות לשיוך המגדרי ניסיתי לעשות גם באמצעים שציינתי אך גם באמצעות דימויים ושפה אקספרסיבית ואופני עבודה וחיבורים פחות קונבנציונלים עם שימוש בחומרים לא-אמנותיים כמו בקלקר, בשעווה, בנייר וכולי. השעווה ההולנדית משחקת תפקיד משמעותי בעבודות שלי. כשהתוודעתי אליה במהלך השנה נמשכתי להיבטים החומריים והחזותיים שהיא מציעה. יכולתי לצקת אותה לכדי מצע לעבודה אותו חתכתי, עיצבתי וציירתי עליו וכן לרקום בה ולחבר אותה למשהו אחר שיהווה לה מצע. הוורסטיליות שהיא הציעה לי, כחומר שיכול הן להציג פעולות שנעשו עליו והן להיות אובייקט מוצג על גבי מצע או אובייקט אחר, תאמה את אופי העבודה הכללי שכיוונתי אליו.

מבחינת עולם האמנות אני מרגיש שהתכתבתי עם האקספרסיוניזם בכלל והמופשט בפרט מבחינת השפה, ודיוקן עצמי כנושא מקבל גם הוא התייחסות רבה אצלי.

נושא אחר שעולה בעבודות הוא ארס-פואטיקה. העבודות מתכתבות אחת עם השנייה במידה רבה. ישנן פעולות דומות שחוזרות בעבודות שונות, דימויים חזותיים או קונקרטיים שחוזרים ולעתים מקבלים אינטרפרטציה שונה. ישנו ניסיון להדגיש היבט זה באמצעות ההצבה של העבודות.

 

עומר עובדיה