תערוכת בוגרים המגמה לאמנות פלסטית-חזותית תשע"ח

מתחילת העבודה על פרויקט הסיום, היה ברור לי שארצה השנה לעסוק במדיום הפיסול. מדיום זה מרגיש לי כדרך הכי טבעית ונכונה לייצר את העולם שאליו אני מנסה להכניס את הצופים בעבודותיי, עולם של חיים ושל מוות, של הומור ושל אבסורד.

קו מנחה לעבודותיי היה יציאה מתוך החומר, תגובה לחומר, הבנה שלו ומשחק איתו. הבחירה בחומר בו אכין את היצור, את הרקמה הנרקבת הרגישה לי מהותית, בחלק גדול מהזמן אף יותר מהאובייקט עצמו. בדרך של ניסוי ותהייה, בחרתי לפסל בחומרים כמו פלסטלינה וסליים (ג'לי) מתוך מציאת דמיון מסוים בצורה שבה חומרים אלו נראים ומתנהגים כאשר מופעלות עליהם מניפולציות שונות, לבין חומרים אורגניים שונים שמרכיבים את גופנו ואת גופם של היצורים החיים. דמיון בין חומרים אלו, שנתפסים כפלסטיים וזולים לבין הבשר שעשע אותי, מצאתי אבסורד בכך שהחומרים הללו, שנועדו לרוב לבדר אותנו על ידי המרקם והמגע בהם, ישמשו בעבודותיי על מנת להציג את התפרקות הרקמות המתות. בעזרת חומרים אלה שאפתי ליצור תחושה כמה שיותר מוחשית מבחינה חומרים, ולו דווקא מבחינה פיגורטיבית, בקרב הצופים.

בפסלים בחרתי לשלב גם גולגולות אמתיות של בעלי חיים, על מנת לתת ניגוד מסוים לפלסטלינה, השילוב בין החומר שבמקור נועד למשחק ילדים, בעבודתי משמש כחיקוי או אלטרנטיבה לבשר, לבין העצם האמתית והקשר עניין אותי.

הנושאים אשר העסיקו אותי בעבודתי הם החיים כדבר מוחשי, והשפעות הזמן עליהם.    
אני נוטה לתפוס אותנו, בני האדם, וגם את שאר היצורים החיים, כאוסף של חומרים בסופו של דבר. תפיסה זאת, המשויכת לרוב לגישה מדעית ושכלתנית מופיעה למעשה כבר בסיפור הבריאה, בו מתואר כיצד האל יצר את האדם מן האדמה. כשבחרתי לנסות ו"לברוא" בעצמי יצורים חיים בעבודות שלי דרך חומרים, הרגשתי שלא מספיק להתייחס אל החומרים במרחב ושעלי לחשוב גם כיצד להציג בצורה רעיונית את השפעות הזמן בעבודותיי.                                    
במדע, נושא זה נקרא "טפונומיה", פירוש הביטוי ביוונית הוא "חוקי קבורה". תחום זה עוסק בתהליכי המוות, הקבורה וההשתמרות של אורגניזם, אחד הנושאים שעניין אותי במיוחד הוא המעבר של ביוספירה (המכלול החי) אל ליתוספירה (המכלול המאובן), כלומר, התהליכים שהחומרים שמרכיבים יצור חי עוברים לאחר המוות שלו, והתפרקותו של החומר האורגני. הצגתי את תהליך זה ברמה הפיסית בשני הפסלים תחת מנורות החימום, שנועדו לדמות את תהליך ההתפרקות והריקבון של הגופה בהילוך מהיר ובחלל אמנותי. בנוסף תהליך זה נוכח בעיני בפסל של הקוף. בפסל ניתן לראות את הקוף יושב בתנוחה אנושית ומביא את עצמו לידי סיפוק מיני, הקוף עצמו נראה מאובן וחל עליו תהליך התפרקות אורגני שיצרתי על ידי  גידול עובש עליו, אני רואה בעבודה זאת כמחווה לנושאים מתולדות האמנות ומתורת הפסיכולוגיה של פרויד, בתולדות האמנות בעידן המודרני מדובר על מות המיניות של האדם המודרני, המיניות, ליבידו, מוגדרת לפי פרויד כחלק מיצר החיים שטבוע בכל אחד מאתנו בבסיס אישיותו החייתית. ייצר זה כולל בתוכו את ייצר המוות, התנטוס, והפחד ממנו, ולפי פרויד תלויים השניים אחד בשני. אמנים סוריאליסטים דוגמת סלוודור דאלי התעסקו גם הם בתורתו של פרויד, דאלי הציג את הפחד שטומנת בתוכה המיניות המודרנית ואת הפחד שלו מסירוס בעזרת הפיכת האדם למאובן או להתפרקותו בעזרת כוחות הטבע.

בנוסף, התכתבתי בעבודותיי עם המונח המשמעותי בתולדות האמנות memento mori""   או בעברית, "זכור שתמות. העבודות המוצגות על הפסלים במדרגות נועדו לשמש כמין קריצה לטבע הדומם בתקופת הרנסנס ובמיוחד אל ה"ואניטס" (בלטינית: ריקנות), זהו סוגה בטבע הדומם ההולנדי שעוסקת בזיכרון המוות ובבנוכחותו בחיינו.

סתיו גרינהאוז