תערוכת בוגרים המגמה לאמנות פלסטית-חזותית תשע"ח

"החלל. לאו דווקא מרחבי האינסוף, שדממתם, בהתארכותה הרבה, מעוררת לבסוף משהו הדומה לפחד…", ז'ורז' פרק.

סמלים ממהותם מעניקים לאדם נקודת אחיזה קיומית בחלל ובמקום בו הוא שרוי , וכך,  הופכים את החלל לבעל משמעות עבורו. הארכיטקטורה הקוסמית – אוניברסלית, יומיומית, המאפיינת את העידן המודרני בו אנו חיים, היא בעלת סדר אבסולוטי מוחלט, למעשה זו מערכת רציונלית, מתמטית, גיאומטרית, מופשטת.

בציורי אני מבקשת להבליט סמלים מארכיטקטורה זו וליצור חלל מזוקק וטהור, על – מקום ועל – זמן, נטול אופי מוגדר, אשר מנסה לחשוף סדר קיים, מערכת סטטית, מופשטת, שהודפת כל הגדרה.

הסמלים שמצויים בציורי מאזכרים חפצים ואובייקטים יומיומיים – גרמי מדרגות, חלונות, דלתות, מסדרונות, בריכות נוי , ברם אלו משוללים מתכליתם, והופכים למושאי התבוננות אסתטית מתמטית ותו לא. הם חדלים מלהיות קונקרטיים, וקיימים בתור צבעים וקווים אנכיים ואופקיים.

בנוסף לסמלים אלו, קיימים בחלל אזכורים מרובים  לארכיטקטורה הרנסנסית - קשתות דואות,

פילסטרים, במות, ובעיקר, ניכרת עבודת הפרספקטיבה הרחבה, כפי שנעשתה בתקופת ימי הרנסנס בשלל ציורים, שנועדה להעצים ולהדגיש כל אובייקט ואובייקט ולנסות לתחום את החלל והמקום בו שרוי האדם דרך נתונים מתמטיים מאובחנים.

גם סמלים אלו עוברים תהליך של הפשטה בציורי, הם אינם עוד ספוגים בתוכן הרגשי וההיסטורי בעל הזהות המאופיינת והייחודית, אלא נמדדים בפרמטרים אסתטיים, על – זמניים, מוחלטים.

מטרת החלל בראש ובראשונה היא לייצר דממה. אין ביכולת האדם להזדהות לחלל שהוא "שומקום" ולהרגיש שייך לחוסר מוצא, מכאן שאין ביכולת הצופה להתחבר לחלל בפן הרגשי ולתארו במילים, הצופה אינו יכול למקם את עצמו ביחס לחללים, נוצרת תחושה של חוסר איזון, ולבסוף נשאר שקט סטטי, מופשט.

החללים המצוירים הם אינסופיים – זאת ניתן לראות לפי הקומפוזיציה הפתוחה שקיימת בציורים – לא ברור היכן הם מתחילים והיכן נגמרים, החלל הוא בעל אופי לבירינטי-מבוכי.

מעבר לקומפוזיציה הפתוחה, בעקבות הדמיון הסגנוני – צבעוני שמאפיין את הציורים, ניתן גם כן לגרוס כי מדובר באותו החלל. יתרה מכך, הטכניקה שבציורים, מחזקת את הניסיון לייצר דממה, כאשר נעה בין פיגורטיבי למופשט.

המקום והזמן בציורים אף הם אינם קיימים בציורים, אין אור וצל מוגדרים באף אחד מן הציורים, הגבולות המקומיים המוכרים מטשטשים ומחזקים את תחושת חוסר האיזון והבלבול.

נעה גרי