תערוכת בוגרים המגמה לאמנות פלסטית-חזותית תשע"ח

במשך כל השנים שלי בבית הספר השיעור המעניין ביותר עבורי בו נהניתי במיוחד הוא שיעור וידאו ארט, בעיקר בגלל טכניקת העריכה שמעניינת אותי ביותר. לכן, בחרתי ליצור את העבודה שלי במימד הוידאו. בעבודה רציתי לשלב גם את הפן הטכני, אך לא רק; חשוב היה לי שלעבודה יהיה מסר כלשהו, לומר משהו על האומנות. כי יש לי מה לומר.

לדעתי, בימינו הכל אומנות, הכל יכול להיות אומנות, בכל מקום ובכל זמן. לכן לפעמים אני מרגיש שהמושג "אמנות" מוזל מסיבה זו. כמו שאין סיבה שדווקא הראש מגופי כרות, ולא יד או רגל, כלומר, הבחירה היא שרירותית, לפעמים האומנות שמקבלת את הבמה מרגישה עבורי אימפולסיבית ורנדומלית באותה מידה.
גם החללים בהם הראש מסייר, לא כולם חלק מעבודות, לא כולם חשובים באותה מידה, אבל בחרתי לתת להם אותו מעמד. אך אין באמת מקום למקריות ושרירותיות בווידאו ארט. וידאו הוא מדיום מוקפד ומדיוק, היוצר אינו יכול לפעול אלא מכוונה. פה נוצר קונטרסט גדול בין הפעולה השטחית של הדימויים המרובים (של החללים ושל העבודות), שעין אשר לא רגילה לראות אומנות עלולה לזהות כמקריים לחלוטין, לבין מה שקרה בפועל,הבחירה המוקפדת, שכן אין כזה דבר רנדומלי בעריכה. הבחירה אמורה להראות מקרית וחסרת בסיס, על מנת להנגיש את היצירה לצופה, אך לכל פריים ודימוי יש מטרה. בין אם מדובר בראש שמתפעל מעבודותיה של פמלה לוי או מגחך על הפיסול בברונזה של רודן שהפך לקלסיקה בתרבות האומנות.

לאלמנטים הויזואלים ולסאונד מטרה אחת משותפת; לגרום לצופה לחשוב למה מה שהוא רואה ושומע ששייך לאומנות. האם זו אומנות כי אני מציג אותה בתערוכת הגמר שלי? ללא ספק בכל מקום אחר שזה היה מוצג, אנשים לא היו עוצרים ומסתכלים על זה, חושבים שזו אומנות. הצופה מוזמן לחפש פרשנויות בראש הכרות ולדבר על אינטיליגנציה וחוכמה עתיקה, אולם לא זו כוונתי.
כן, יש שם את המקום שלי, המקום של ההומור. אבל זו לא "דאחקה", היצירה היא עוד סרטון הומוריסטי שכל אחד יכול להעלות ליוטיוב ולצפות למיליונים של צפיות. ההומור לא משתלט על העבודה, הוא מביע עמדה וביקורת, בין אם זה על היצירות בפרט או על האומנות בכללי. אני רוצה שהצופה יצחק, כי רק אז הוא מבין את הכוונה שלי. לפעמים כל הסיטואציה מגוחכת, מוזיאון תל אביב, מוזיאון ישראל, כל מוזיאון גדול בעולם, וכן, גם התערוכה הזו, בה אני מציג. בעידן הפוסט מודרני היום, שהאומנות לדעתי מוזלת במידה מסויימת וכך גם החללים והמקומות שמציגים אותה, אני מרגיש שצריך להיות מישהו שיצביע על כמה שלפעמים הכל מגוחך ורציתי לשים על זה את האצבע.

ניב לבנברג