תערוכת בוגרים המגמה לאמנות פלסטית-חזותית תשע"ח

'נקודת מבט'

עסקתי בציורי בניינים כבר שנתיים,  והדבר המשיך לעניין אותי גם השנה בתהליך העבודה על פרויקט הגמר. תוך כדי התהליך וחשיבה מעמיקה עליו הבנתי שהנושא מפריע לי. תיבת פנדורה קטנה נפתחה לי. כשאני מסתכלת על גורדי השחקים שמסביבי, אני לא יכולה שלא להרגיש חוסר נוחות. הגובה המפלצתי לעומתי, שגוהר מעלי בנוכחות מרשימה וקרה כאחד, דבר מעשי יד אדם שמשאיר חותם באדמה ובשמיים. בעבודה שלי, אני מנסה להביע חוסר נוחות ובנוסף לכך גם רגשות נוספים שמצאו את הגדרתם במוחי- מחנק, עייפות, חולי, בדידות וניכור.

רציתי לבטא את הדברים דרך דבר מרכזי שקיים בעבודה שלי, וזהו התא שעומד במרכז החדר, בכול גודלו מצטופף לו בין הקירות השחורים שעליהם תלויים עבודות גרפיות של בניינים בשילוב משיכות מכחול של צבע לבן. התא בעל שלושת הקירות מכיל בתוכו ארבעה דברים: שלושה ציורי צריבה של מסדרונות ומנורה חיוורת אחת. הדימויים של המסדרונות נועדו ליצור תחושה של משהו פתוח, ארוך ואין סופי, אבל קלסטרופובי ומחניק באותו הזמן בזכות שלושת הקירות המקיפים את האדם שיעמוד במרכזו.

ריח הצריבה באש מקביל למראה הציור מול התא, שצבוע במעברים של אדום כתום וצהוב, המנורה הקרה בתקרת התא מקבילה לבניין הקר הכחול והדיקט השחור והשרוף של התא מקביל לבניינים השחורים והשרוטים והצמחייה שמסביב.

הציורים הקטנים בשחור לבן התלויים על הקירות מציגים שתי טכניקות של גרפיות לבניינים, ונגיעה חופשיות ועשירה לצמחייה שסובבת אותם וכמעט "בולעת" אותם.

אלו נמצאים בין שתי העבודות כמו באזור לימבו של חלומות.  מתארים רצון, תקווה ומשאלה.

הושפעתי מעבודתה של לואיז בורז'ואה "קלון מספר 2" שיצרה שלושה רבדים של הפרדה מהעולם- הבניין עצמו, התא והתאורה. השפעה זו מתבטאת בתא. בעבודתה של לואיז, קירות בעלי גבהים שונים מקיפים כיסא בודד, משאירים מעבר צר לכניסה  ומעליהם  זרקור. האדם שנכנס אל התא הוא הדבר החשוב- הקיום הנוכחי של בזמן הווה ולא העבר.

בתא שאני יצרתי קיימים 3 ציורי מסדרונות שנועדו ליצור אשליה של מרחב  ארוך, פרספקטיבת עומק אשלייתית אשר זרה למציאות הקלסטרופובית.   

נאיר גמליאל