תערוכת בוגרים המגמה לאמנות פלסטית-חזותית תשע"ח

נקודת המוצא שממנה התחלתי את העבודה הייתה ניסיון ליצור חוויה חושית, שמשלבת צבעים, מרקמים ורעשים. אחת שכמעט מזכירה צעצועי תינוקות, שקופצים, מרעישים, מנגנים ובכך אמורים לתת לתינוק סוג של סיפוק, הפתעה או הנאה. הרגשתי בנוח לעבוד עם תחושות מופשטות אך קונקרטיות, במקום לנסות לעבוד עם מילים, בצורה שכלתנית, על תחושות ורגשות שהם מופשטים. כשהתחלתי לעבוד, מצאתי את עצמי מציירת נופים אמורפיים וצבעוניים, עושים קונקרטיזציה לדמיונות ומספקים רצון אסקפיסטי- הנופים והעולמות החייזריים סיפקו לי מקור נחמה ברצון להכנס לציור ולחוש הקלה ונוחות בתוכו.

 

בהמשך הרגשתי צורך לאתגר את התרגום של החוויה הרגשית לחוויה סנסורית, ולנסות לייצר עבודה שמייצרת חוויה חושית שמערבת באופן פעיל את הצופה. רציתי גם לנסות לתאר תחושות מסוג אחר, כאלה שמערבות את המימד הפיזי והרגשי. בחרתי בתיאור של תחושת מחנק או מועקה, אבל כזאת שהמקור שלה רגשי וחווייתי, ולא נובעת ממצב פיזי אמיתי.

 

תהליך ההפשטה, בין חוויה פיגורטיבית וצבעונית לחוויה כואבת ועמומה, אפשר לי להמשיך באותה הדרך וליצור את עבודת המסמרים. בחרתי במסמרים משום חוסר הייחודיות שלהם. הכנסתי את המסמרים אחד-אחד לרשת ברזל, וגיליתי שהם יוצרים שמיכה כמעט נעימה, שמבטלת את החדות של המסמרים והופכת אותם לסוג של פרווה. העבודה הסיזיפית של הכנסת המסמרים לרשת שימרה את החדות והכאב שבהם- העבודה הייתה מעייפת וכואבת,  והשמיכה שנוצרת לבסוף שוקלת כמעט 60 ק״ג, נעימה אך חונקת, פרוותית אבל קשיחה. המגע במסמרים, מייצר תחושה אמורפית כמעט לחלוטין, מתוך חוסר ההבנה של יחסי החומר-תחושה שמתקבלים.

 

מכלול העבודות שיצרתי מנסה לבחון את הגבולות שבין הרגשי לחוויתי, לפתוח אותם ולשלב ביניהם. הניסיון שלי למצוא איזון בין התחושות הפיזיות לאלה הרגשיות, יצר לבסוף תערוכה שנעה על הציר המדומיין הזה, חושפת שהוא בכלל לא ציר, אלא סימביוזה בין שני הדברים.

 

ליאורה פילצר