תערוכת בוגרים המגמה לאמנות פלסטית-חזותית תשע"ח

בעבודה שלי היה הרבה עיסוק בדימויים ורעיונות שעלו לאורך תהליך הגיבוש הרעיוני, מהסוף של
שנה שעברה ועד תחילת נובמבר. בינהם דימויים שקשורים למים ומתבססים על עבודת ווידאו ארט
משנה שעברה ומחשבות על דרכי שימוש בפרפורמנס. ההשראה המרכזית לעבודה היא מתהליכים
של התלבשות והתכוננות (בעיקר בהשראת סגנון "לוליטה" * ), שדורשים זמן ופרטים רבים.
העבודה משלבת מדיומים של תפירה ופרפורמנס, שבהם לפני כן יצא לי להתעסק בהקשר למגמה
לפני כן בעיקר בעבודות ווידאו וצילום, שלרוב שילבו בהן פעולות חוזרות המשנות את המצב הנראה,
ואלמנטים אוונגרדיים המותאמים לגוף.
בנוגע לשמלה, ההשפעות באות מהאופנה ויקטוריאנית, סגנון "לוליטה", ועצם מבנה השמלה היה
אליה נקודת פתיחה לעבודה, שממנו נבע כל מה שבא בהמשך. ממחקר ומניסיון, סגנונות אלה
מחייבים לבישה של שכבות המחזיקות את הגוף והבגד, ושלב האמצע בלבישת תלבושת שלמה,
לפני שלובשים את השמלה עצמה עניין אותי, ולכן רציתי לעשות מעין "דה קונסטרוקטוביזם" ולהביא
את האלמנטים המחזיקים את השמלה לידי ביטוי במראה הסופי. לשם כך, בניתי לשמלה "שלד"
מוגזם הכולל קרינולינה לחצאית התופסת את צורת המרחב של השמלה ומשאיר אותה במקום.
בניגוד לשמלה, הקרינולינה השחורה כך שניתן להבחין בה, וכאשר המים יגיעו אליה היא תשאר אותו
הדבר ותחשף לאור השינוי של שאר השמלה.
כל הבד של השמלה מצופה בקריסטלים של מלח, שנעשו על ידי השריית כל חתיכת בד במי מלח
מרוכזים עד לייבושם. הקריסטלים של המלח מנצנצים על הבד, אך גם משנים את התכונות שלו.
כאשר המים והבד ייפגשו, המלח ייתמוסס בהם כך שמבד קשיח ונוצץ הוא יהפוך לזורם ושקוף מעט.
המים משנים ומפעילים את השמלה, נותנים לה חיים וחושפים את השכבות השונות שאחראיות
למבנה שלה.
לתוך כל העניין נכנס גם הפרפורמנס. שלגבי מחשבות על דרכי שימוש שונות בפרפורמנס, או יותר
נכון בהכנסת אנשים כחלק מיצירה, אך לא בהכרח כהופעה חשבתי ארוכות במהלך הקיץ. על דרכים
שונות שניתן לגרום לצופה כמה שיותר להתייחס לאדם כחלק בלתי נפרד מהיצירה. במקום הופעה
שיש לה מהלך מוגדר והתרחשות שיש לצפות לכל אורכה כדי לקלוט את התמונה המלאה או יחס
ישיר עם הצופה בדרך כלשהי המפעילה את הצופה, דברים שבמקרים רבים מאפיינים את המדיום,
אני שאפתי ליצור מצב בו קיימת הנוכחות של המופיע והשוק ברגע בו הצופה רואה כי יש אדם בתוך
העבודה, אך הקשר בין העבודה לצופה מאפשר צפייה הדומה יותר לזו של עבודת מיצב.
בפרפורמנס, בניגוד לצילום, גם מאפשר צפייה טובה יותר בחומריות של השמלה, שהרבה מעניין בה
היה נעלם במעבר למדיום מתועד, וזוהי עוד סיבה לבחירה במדיום. חוץ מזה, ניסוי במדיום עניין אותי
גם בתור מי אוהבת להופיע, ובעלת הערכה לייחוד בהופעות שיכולות שקולות לדימוי של הדפס ידני-
כל פעם חוזרים על אותו תהליך ואותו הדפס, אך ההדפסים עדיין ייצאו שונים זה מזה לאור זה
שתמיד יהיו משתנים. במקרה זה, העבודה אולי חד פעמית, אך התהליך ה"ידני" שאינו יכול להיות
צפוי או נשלט במאה אחוזים עדיין נשאר.
*לוליטה - אין קשר לספר. לוליטה הוא שם של סגנון לבוש שמקורו ביפן ונוצר מהשפעות של אופנה
ויקטוריאנית ורוקוקו, מומלץ לחפש באינטרנט לעוד מידע.

מיצב-מיצג קרדיטים:
איתן כהנה- קונספט המיכל הסופי.
אלי מור יוסף- בניית המיכל.
 

כרמל ורדי