תערוכת בוגרים המגמה לאמנות פלסטית-חזותית תשע"ח

בין קודש לחול

הצבתי לעצמי מטרה ליצור מיצב בחלל נתון, שיגרום לצופים חוויה של הליכה ומעבר מן החוץ היומיומי אל תוך סביבה של קדושה. לשם כך יצרתי שישה מרכיבים: ארבע עבודות וידיאו, קבוצה של שלושים ושניים פסלי גבס ופוטוגרמה. את אלה אני ממקם בחלל הנתון ומצפה שהצופים יהיו מוקפים בדימויים שחלקם מלאי תנועה ואחרים סטטיים. המיצב שיצרתי עוסק בשאלות: מהי קדושה, כיצד היא מיוצגת חזותית וכיצד היא מתורגמת לחיי היומיום.

העבודות יוצרות מעבר מתנועה לשהייה פסיבית וכנועה במבט על החיים. העבודה הראשונה שבה נתקלים הצופים היא פוטוגרמה שבה נראות שתי נשים אוחזות גולגולת של פר, השראה מציורי הגולגלות של ג'ורג'יה אוקיף ומאלת הפריון חתחור מהמיתולוגיה המצרית , ובשילוב ידיהן יוצרות מעין שער כניסה. הגולגולת מייצגת פריון; עניין זה מוביל את הצופים להתבוננות בעבודת וידיאו המציגה דימוי משתנה של בטן אישה בהריון, דימוי הרומז על מעגל החיים.  האישה מורכבת משני חלקים- עיניים וחיוך פתאומי חסר אבחון ובטן נפוחה הזזה מצד לצד המתפקדת כראש. העיניים מביטות על קבוצת הראשים המקיפים אותה ויוצרת עמם קשר. הלידה שלאחר ההיריון מכניסה את הצופים למקדש.

הדימוי הבא הוא עבודת וידיאו (מוצגת בלופ) שבה נראה רץ, נע במעגלים בזמן, מתנועע, על רקע לבן ושואף להגיע לנקודה מסוימת אך ללא הצלחה. העבודה שואבת השראה מניסיונו של הצלם החלוץ אדוארד מויברידג' ובכך מתייחסת גם לתולדות הצילום. דמות הרץ מייצגת את הגבריות בעבודה ובכך מאפשרת את ההמשכיות של האדם בחיבור עם הנשים. הנשים מול הרץ מתארות תקווה הנוגדת את הריצה חסרת התכלית של הגבר.

בעבודת הוידיאו הבאה נראית אישה אוחזת בתינוק על ברכיה. היא סטטית והוא בתנועה בלתי פוסקת. מצד אחד הם מחוברים זה לזו, אך מצד שני כל דמות מפנה את מבטה לכיוון אחר. האישה מסתכלת לצד ואילו התינוק יוצר קשר ישיר עם עיני הצופים ומתבונן בהם ישירות. את הדימוי של האם ובנה שאבתי בין היתר מדימויים רבים של מריה וישו מתולדות האומנות.

בעת ההסתובבות בחלל מבחינים הצופים בשלוש קבוצות נפרדות של ראשים, הקבוצות מתוות את המסלול בו הצופה אמור ללכת ומקיפות את העבודות ומתבוננות בהם. קבוצה אחת מוצבת בהיחבא במעגל  והם מנהלים שיחה קדושה "סקרה קונברסציונה", שיחה הגואלת מהמוות ומבחינה בחיים ובתנועה שהעבודה מציגה.

הראשים יוצרים ניגוד בין התנועה האופיינית של עבודות הווידאו לסטטיות שלהם. הראשים המפוסלים מציגים מראה חלקי של פני אדם רגילים: הם חסרי פה וסנטר ולפיכך, מתקבל הרושם שהם שומעים, רואים ומריחים אבל אינם מסוגלים לדבר ורק שוהים ומביטים במתרחש סביבם.

אל מול שתיקת הראשים נתקלים עתה הצופים בעבודת וידיאו המציגה מקהלה בת שלושה זמרים, מדברים ושרים מזמור הלל לחיים ולתנועה. הצלילים הבוקעים מפיו של הזמר האמצעי הם שירה של מקהלה רבת משתתפים והשניים הצדדיים הם הסולנים המציגים שתי דרכים שונות לשיר ההלל, מיני וארוטי  (ספק נשי) וגברי ואגרסיבי בתוך גוף ילדי ועדין. קיים אבסורד וצחוק בשירת המקהלה אשר שרה שיר יצרי בעל קולות בס היוצא מנערים צעירים בתחילת התבגרותם.

החיפוש אחר איזכורים רבים לפיהם חקרתי ויצרתי את הפריטים השונים סייע לי להביע את מושגי התנועה והפוריות המופיעים במיצב

באמצעות הפריטים המרכיבים את המיצב שיצרתי אני מנסה להעביר לצופים שלושה רעיונות: האחד הוא מעגל החיים, מלידה ועד מוות, ואת המהלך המתרחש בעת הריצה. השני הוא קדושת החיים ומה שהם מציעים לנו: פוריות, עינוגים ויופי שעליהם שרים נערי המקהלה. השלישי הוא שאלה קיומית שכיחה התוהה למה ולשם מה אנחנו כאן. האם עצם החיים היא המשמעות? או שמא המשמעות היא עצם העובדה שקיים מישהו שיצפה בך במהלך החיים? כמו הראשים. 
 המיצב מציע תשובה אפשרית: אנחנו כאן למען השהייה, ובעצם התשובה איננה למה אלא איך. 

 

ינעם צימבליסטה