תערוכת בוגרים המגמה לאמנות פלסטית-חזותית תשע"ח

בגיל שש, קיבלתי במתנה משחק מחשב. אותו משחק מחשב ניתב את המשך חיי: כל התחביבים, המחשבות, האמונות והדעות שלי הינם תוצאה מאותו משחק מחשב. במשחק נתקלתי בסיטואציות רבות: ״השחקן״, (אני) צריך להלחם נגד הרבים וזאת בעזרת כוחות על-טבעיים. כששיחקתי במשחק הרגשתי שאני יכול לרוץ לאן שרק ארצה, להגן על כל מה שחשוב לי, ונגלתה בפניי התחושה של עוצמה וכוח.

אני מתייחס לפרוייקט הגמר שלי כתהליך שהתחיל לפני שנים, וברגע שהיה עלי לבחור נושא, לחקור אותו ולהעמיק בו ידעתי במה אני רוצה לעסוק. בחרתי בשני הנושאים שגדלתי עליהם ובעבודות שלי ניסיתי לשלב אותם:

 1. האחד מול קבוצה, עוצמה וכוח של יחיד מול רבים 2. פיקסליזציה, אשר הגיעה מהאהבה שלי למשחקי וידאו ומהיסטוריה שלהם הנושאת על גבה את הפיקסלים (8 ביט).

הבחירה בנושא של האחד מול קבוצה, עוצמה וכוח של יחיד מול רבים, הגיבור מול הרע, הגיעה מעולם הדימויים והתחביבים שלי. סדרות אנימציה וטלויזיה, סרטים, משחקי מחשב וכדומה, העוסקים ביחיד מול רבים. היחיד יכול להיות ישות טובה או רעה, היחיד נאבק ונלחם נגד הרוב למען מטרה מסויימת, אשר לרוב היא ״הישרדות״ / להשאר בחיים.

ליחיד יש כוח מסויים. כוח זה יכול להיות כוח פיזי המשנה את מאזן הכוחות כמו למשל ״כוח על״, כוח רצון ומוטיבציה גבוהה. היחיד יכול להיות ״הגיבור״ או ״הנבל״ הלוחם, על מנת לשנות את המצב הקיים, לגרום למהפכה ולכאוס.

היחיד מול הרבים יכול להתבטא במספר צורות: היחיד מול החברה (בהקשר של דת, פוליטיקה, מוסר חברתי). היחיד יודע בתוך תוכו שהוא חייב לתת את כולו על מנת לשרוד/להשיג את מטרתו.

ההשראה שלי היא מאומנויות לחימה של היחיד נגד הקבוצה וניתן להתבונן מנקודת מבט אומנותית על הקרב כמשהו נקי, פשוט ואסטתי כמו ריקוד קלאסי השוזר בתוכו צלילים ותנועה. הנקיון והאסתטיקה מחזקים את הקונטרסט של האלימות, שפיכות הדמים והכאוס שנוצר.

עולם הפיקסלים עניין אותי מאוד  מבחינת המיזוג האופטי שלהם. השילוב בין שני הנושאים הגיע מעצם העובדה שפיקסלים הם בעצם דבר היוצר משהו אחד גדול. גם בפיקסלים יש יחיד מול רבים היוצרים שלם.

השימוש בשתי הבחירות שלי זורק את הצופה לעולמות אותם אני חווה ביום יום, אך מוסיפות לעולם זה עוד רבדים ומחשבות. בעבודותיי ניסיתי להתייחס לכל פיקסל כיחידה בודדת וגם כיחידה מתוך מכלול. פיקסלים הם משהו מוחלט וברור: ריבוע המורכב מצבע אחד מובהק בלבד, אך אני ניסיתי לשחק עם זה ולתת לכל פיקסל ביטוי אחר שייחד אותו.

עניין אותי המשחק האופטי שהעבודה יוצרת יחד עם הצופה. המיזוג האופטי אמור לגרום לצופה לגלות  משהו שלם חדש, נוסף, כשהוא רחוק מהעבודה פיזית, אך בנוסף כאשר הוא מתקרב לעבודה הוא יגלה רובד אחר לגמרי.

הפרויקט שלי מורכב משלוש עבודות:

1.מורכבת מכשישים קנווסים. כל הקנווסים צבועים בגוונים ספציפיים על מנת שכשיסתכלו עליהם מרחוק, הצבעים יתחברו יחדיו ויצרו דימוי של אישון עין. כאשר צופים בעבודה מרחוק ניתן לקבל את דימוי האישון, וכאשר מתקרבים יותר ניתן לקבל את כל סיטואציית הקרב בשלמותה ובנוסף כשעומדים קרוב מאוד ליצירה ניתן להתבונן בכל קנווס כעבודה נפרדת העומדת בפני עצמה. כאשר הולכים לקראת היצירה ניתן לחשוב כי כל הקנווסים הינם באותו מישור ורק כאשר מתקרבים מקבלים את האשלייה האופטית שבעצם חלק מהקנווסים מרחפים.

2. הפסל הינו פסל מעץ, יחד עם ציור בעיפרון חשמלי. כאשר מתבוננים מרחוק בפסל ניתן לראות חרב מפוקסלת אשר תקועה באדמה וכאשר מתקרבים ניתן לראות את איתורי החרב. השימוש בחומר עץ בא לידי ביטוי בעבודה שהיא כולה עובדת בהתאם לתכונות החומר בלבד.

3. העבודה מורכבת מ-567 כוסות פלסטיק, צבעם הינו צבעם המקורי של הכוסות. מטרה זו הייתה ליצור דימוי על ידי ה״רדי מייד״ עצמו בלבד בלי עיבוד שלו. מרחוק ניתן לראות את דימוי הלוחם המניף את חרבו.

 

 

יותם ליברמן