תערוכת בוגרים המגמה לאמנות פלסטית-חזותית תשע"ח

בעבודתי ניסיתי לבחון את הקשר בין יחסי מין וזוגיות, לחיים ולמוות. העבודה התחילה ממחקר מעמיק של זוגיות, מתוך הפריזמה של יחסי כוחות/יחסי שליטה, כאשר יחסים אלו מאפיינים גם את האקט המיני ובאים לידי ביטוי בדיכוטומיה של חודר ונחדר, פסיבי אקטיבי וכד'.  אותו מחקר הוביל אותי אל אנלוגיה בין קיום יחסי מין לניתוח, שריתקה אותי ולמעשה התניעה את תהליך היצירה. אנלוגיה זו נובעת מכך, שכמו ביחסי מין גם בניתוח קיים אקט של חדירה מסוימת, וכמו כן, נדרש אמון מסוים או כניעה מסוימת כדי לאפשר את החדירה הזו.

אנלוגיה זו התפתחה לאורך העבודה וקיבלה משמעויות נוספות, כמו למשל העובדה שיחסי מין יכולים להכאיב ואף להותיר טראומה נפשית מחד, ומאידך להוות שיא של הנאה וחיים, ממש כמו שניתוח יכול להשאיר צלקות וטראומה פיזית לגוף ואף להיכשל ולהוביל לנזק בלתי הפיך, אך גם לרפא ולהציל חיים. אותו קשר הוביל אותי  ליצור להכלאה בין חדר הניתוח לבין חדר השינה כשבמרכז העבודה עומד שולחן ניתוחים זוגי.

בתערוכה ישנם אובייקטים ריאליסטים כביכול שנעשה בהם שיבוש מסוים (שולחן הניתוחים, שידה, עמוד אינפוזיה, מטלית רצפה) ולצדם מוצגים אובייקטים מופשטים, בעלי צורות אורגניות יותר, שנוצרו במהלך העבודה על התערוכה באופן לא מתוכנן והפכו למעין אובייקטים פיסוליים הנעים בין חיים ומוות.

עבודותיה  של לואיז בורז'ואה העניקו לי השראה רבה, דרך הנושאים בהם היא עוסקת והחומרים בהם היא משתמשת. עבודותיה עוסקות בין היתר, באינטימיות, בזוגיות וביחסי מין, בחיים ובמוות. בעבודותיה היא משלבת בין חומרים קרים וקשים (מתכת לרוב) לבין חומרים רכים ולכאורה חמים כמו בד וספוג. אותו שילוב היווה השראה עבורי לבחירה בחומרי העבודה שלי, הנעים בין הרכות של הסדין, הספוג של המזרון ואף השעווה הרכה, לבין המתכת הקרה והקשה. בנוסף, מתקני התצוגה שהיא יצרה, המהווים חלק בלתי נפרד מעבודותיה, היוו השראה למתקני התצוגה שבניתי עבור עבודותיי.

בנוסף לשילוב בין חומרים רכים וקשים ישנו ניגוד נוסף שהנחה אותי בבחירת החומרים והאסתטיקה של התערוכה, והוא הניגוד בין ניקיון ודיוק לבין לכלוך וחוסר שליטה. ניגוד זה בא לידי ביטוי בכל פסלי המתכת שבניתי, בכך שלאובייקטים הללו יש אסתטיקה מדויקת וקרה, אך הם אינם חלקים ונקיים בשל עבודת הריתוך שהותירה סימנים רבים במתכת, סימנים שבחרתי להשאיר. ניגוד זה בא לידי ביטוי גם בתבניות האלג'נט, עליהן גדל עובש באופן לא מתוכנן, דבר שיצר תחושה מלוכלכת ולא סטרילית כלל, בניגוד לחדר הניתוח, אחת הזירות בה מתקיימת העבודה.

הבחירה בעיסוק בתבניות ויציקות מלכתחילה נבעה מהרצון לבחון את נושא התיעוד והזמן בעבודה שלי. באמצעות יציקות השעווה, ניסיתי ליצור הקפאה של רגע, תיעוד של תחושה מסוימת, בעוד שהתבניות עצמן ממשיכות לחיות ולהתקיים לפי ציר זמן משלהן. התבניות והיציקות גם מתקשרות עם תולדות האמנות, עם נושא הטבע הדומם וה"ממנטו מורי", (הן בהקפאת הרגע ביציקות והן בריקבון שמוסיפות התבניות לעבודה) וכך מתייחסות לנושא המוות באופן שונה מהחלק הריאליסטי יותר בעבודה, שעוסק במוות דרך חדר הניתוח, והסטריליות שבו. בנוסף, יציקות השעווה אפשרו לי להרחיב את המנעד של היחס למציאות בעבודה שלי: חלקים מסוימים בתערוכה הם "רדי-מייד" שעברו שיבוש מסוים, כמו הגלגלים והמחט, חלקים מסוימים מתקשרים עם אובייקטים קיימים במציאות (המיטה, השידה, ועמוד האינפוזיה למשל), וחלקים אחרים מופשטים (התבניות). יציקות השעווה אפשרו לי להעתקי את המציאות אך מבלי להשתמש בה כפי שהיא וכך ליצור תחושה זרה ומנוכרת, "אלביתית", שמדגישה את היעדר ההרמוניה, ואת תחושת "המאוים" בעבודה.

 

 

 

 

יהל הלוי