תערוכת בוגרים המגמה לאמנות פלסטית-חזותית תשע"ח

לכל אורך לימודיי בתלמה ילין פעלתי בעיקר במדיום הפיסול. התמקדתי באופן ההרכבה והפירוק של אובייקטים שונים במרחב הציבורי והפרטי כאחד. כחלק מתהליך ההתפתחות האישי שלי עברתי מיצירת פסלים מופשטים וגאומטריים לעיסוק ביחסים שבין גוף לחלל תוך חקירה והתמקדות בקשר בינהם. השינוי וההוספה הגיעו בעקבות בעיות בריאותיות איתם אני מתמודדת במהלך שנה זו. ביצעתי חקר מעמיק של גוף האדם ומגבלותיו באופן כללי ושל מנגנון הראייה בפרט.  עניין אותי לבדוק איך לוקחים את העולם הביולוגי ומעבירים אותו לשפה האומנותית. החקר והלימוד אותם ביצעתי גרמו לשינוי התפיסה האומנותית שלי והגבירו את רצוני לעסוק בנושאים אלה בפרויקט הגמר שלי.

 בפרויקט הגמר נושא האסתטיקה היה אחד מהדברים שהובילו אותי , אם זה בבחירת החומרים או אפילו בקווי המחשבה על העבודות. כתוצאה מכך ובשילוב העולם הביולוגי בניתי אסתטיקה בהשראת  גוף האדם. עבודתי היא מעין 'מיני תערוכה' המורכבת מ-3 עבודות שונות אשר מתכתבות אחת עם השנייה.

העבודה הראשונה מורכבת מיציקות שעווה עגולות וחלולות המדמות את מבנה העין בהגדלה ויוצרות יחד רישום של האובייקטים בחלל. היציקות שונות אחת מהשנייה, כל אחת בעלת פגמים המייחדים אותה ורומזים בזאת על המצב בטבע בכלל ובגוף האדם בפרט, על הפגמים שבו ועל השונות שבו. בחירה זו אפשרה לי לבצע יציקות חלולות שמזמינות את הצופה להסתכל לתוכן. העבודה נעשתה בייצור איטי, עדין וסיזיפי על מנת לשכפל את העין ולאפשר לצופה "לבחור" לעצמו את העין שלו.  ריבוי האובייקטים ואופן הצגתם על הקיר מזכירים תצוגה בחנות של תוצרי פס ייצור , מעין שכפול על פי רצף הוראות.

בעבודה השנייה מוצגת יציקה של תא עצב , המקשר בין קולטני העין למוח. העבודה מוצגת על משטח עץ על הרצפה כאילו "נחותה" מהאחרות. החומר וצורת היציקה מדגישים את השוני בין האסתטיקה של העיניים לבין החספוס וה"כיעור" של הלטקס ממנו עשויה היציקה.

בחלק השלישי של התערוכה מוצג דימוי צבעוני של ליקוי ראייה ומעליו שכבה של כדורי זכוכית. דימוי זה גורם לצופה להביט במעיין תעתוע ראייה אשר מאפשר לכל אחד מהצופים לחוות את הדימוי בצורה אישית וסובייקטיבית. ההשתקפות והצבעוניות המשתנה מדגישות את האסתטיקה מצד אחד ואת התעתוע מצד שני.

פרויקט זה ממצה ומסכם עבורי את המפגש שבין האמנות המופשטת לבין גוף האדם והראליזם שמרכיב אותו. אף על פי שאני מציגה בו שלוש עבודות שונות, משמעותה של התערוכה בעיני היא בהקשרים השונים שבין העבודות לבין עצמן, המעבר בין האסתטיקה והיופי של גוף האדם החיצוני למורכבות ולחספוס של החלק הפנימי שלו. המעבר בין האסתטי למכוער, בין המושלם לפגום. 

גאיה קוץ