תערוכת בוגרים המגמה לאמנות פלסטית-חזותית תשע"ח

בחרתי השנה להתעמק במדיום הציור ולחקור את האופציות שהוא מאפשר, ולאחר נסיונות רבים, הבנתי מהו הדבר שמעניין אותי לחדד: שילוב של דימויים ממקומות שונים ומהזיכרון, ביחד עם שפה ציורית מסוימת שמשתלבת עם הדימויים וגם משנה אותם- ויוצרת משהו חדש.

בשבילי, השלב הראשוני של ציור הוא תמיד משחק. אני מתחיל ביצירת קומפוזיציה מקווים ומכתמים, ואז אני מדמיין לאן הם יכולים להוביל אותי-  לפעמים קו נהפך לדרקון או להר, כתם לדמות, או דמות לכתם. הדימויים מתעוותים בשביל להתאים לאיך שאני רוצה את הפריים, ואני משתדל ליצור קומפוזיציה שתהיה מעניינת ביחס למרחב שהוא שטוח ותלת מימדי בו זמנית. כמו כן רבים מהאובייקטים הם מהדמיון ולא מעולמנו, כגון קונכייה שהיא מגדל, או היצורים שמעופפים בשמיים. כי הרי אם הדף הוא לבן ומותר לעשות עליו הכל, אני לא רואה סיבה לצייר את המציאות בדיוק כפי שהיא.

השילוב של דימויים שנולדו מהמפגש של העט עם הדף יכול לגרום לתחושה שהכל מחובר, כל חלק בציור לא ניתן להפרדה מהשני. כמו בחלום שבו הלוגיקה מתבטלת. זאת משום שבעיניי בחיים שלנו הכל מעורב אחד בשני והדברים משתלבים, ולא תמיד יש הפרדה בין ההווה לעבר, או בין מה שנמצא בראש לבין מה שקיים במציאות. אני תופס את הציור כמדיום שאינו תלוי זמן. הוא פשוט נמצא, ואין לו התחלה וסוף שתלויים בזמן שעובר.  

הציור אמנם מקפיא רגע מסויים- אך טמונה בו האפשרות ליצירת עולם ונרטיב, וזו אחת הסיבות שאני חושב שהשנה הוא היה המדיום האידאלי עבורי.

העבודות הקטנות מצוירות בצבעי שחור לבן כי לדעתי שימוש בצבעים עלול להסיח את הדעת משאר הדברים- צבעים נושאים איתם מטען כל כך אדיר של רגשות, והם עוד רובד בציור עצמו. זאת הסיבה שבחרתי בעבודות הקטנות לנסות ולהתמקד במרכיבים היותר בסיסיים של הציור בלי להכניס צבעים וגוונים, אלא ליצור את כל הכתמים באמצעות קוים בעוביים, מרווחים וכיוונים שונים. בעבודות הגדולות הרשתי לעצמי גם להנות מהשימוש בצבע ולא רק מהדימויים.

אני מקווה שכל אחד יחווה את הציורים ויהנה מהם בדרך שלו, כי אין להם פרשנות או משמעות אחת, וכל אחד שינסה ימצא בהם מה שיעניין אותו. הם עמוסים בפרטים, רעיונות, במחוות קטנות לאמנים שאני הכי אוהב, בשעות רבות של הנאה צרופה.

 

 

אריאל טופלר