תערוכת בוגרים המגמה לאמנות פלסטית-חזותית תשע"ח

התחלתי את עבודתי במחשבה על הצורך הבסיסי לחברה, היצר בכל אדם, לא להיות לבד.
כל אחד מאתנו מוקף בהמון קבוצות שמלוות אותו ביומיום, לפעמים מבחירה, ולפעמים גם לא.
עצם היותי מוקף בקבוצות ושותף בקבוצות רבות גרם לי לצאת למין מחקר על קבוצות שונות.
שלושת המסגרות העיקריות בעבודותיי הן הפסל, הציור, ומיצב התלבושות, דרכן יצא שאני עוסק בשלוש קבוצות עיקריות בחיינו- קבוצה שנוצרת מבחירה: קבוצת ריקודי העם לדוגמה, קבוצה שנוצרת ללא אפשרות בחירה: המשפחה, וקבוצה שמתהווה בכל רגע, קבוצה שבה הצופים המשתתפים חברים: הפסל בהשתתפות הקהל. בעבודות היה חשוב לי לבטא את קולם האישי של חברי הקבוצה למרות האחדות ששרויה עליהם.
עיקרון מנחה בעבודותיי לאורך כל תהליך העבודה היה ערעור על כללי הקבוצה, בחינת התנהגות הקבוצה והשקפת הצופים מבחוץ על הקבוצה.
בעבודתי הראשונה- מיצב התלבושות התלוי, שלדעתי הכי אופטימית ושמחה, ניסיתי לייצג קבוצה של רקדנים הרוקדים ריקוד עם ישראלי. ריקוד העם הישראלי ובמיוחד ההורה, ריקוד המעגל, תפסה מקום מרכזי בתרבות הישראלית וסייעה בבנייתה של החברה הישראלית בארץ תוך ריקוד נמרץ, סוער וסוחף שנרקד בכל מקום ללא הבדלי גיל מעמד ומין. לצורת המעגל ישנן משמעויות רבות, כמו מעגל החיים בתרבויות שונות אליו נכנסים כשנכנסים להורה, אך המעגל עניין אותי משום שצורתו מאפשרת שוויון- אין סולנים, אין מוביל ואין שורות שיכולות לסמל היררכיה.
בתור רקדן פולקלור ישראלי, שבין היתר כולל ריקודי עם, אני יכול להגיד שכשאני רוקד, הריקוד סוחף איתו את מחשבותיי וכל מה שאני מרגיש הוא שמחה והנאה, המבטים, הצעקות, החזקות הידיים, כל אלה הם שגורמים לי לאהוב ריקודי עם, אך בניגוד לתחושותיי יש שיראו את ריקודי העם כפלטפורמה שמטרותיה אחרות ויותר כולאות. במיצב אני מציג את תלבושות ריקודי העם שתפרתי, כששרווליהן תפורים אחד לשני, וסוגרים מעגל מתלבושות. בצורה זו, מעגל ההורה הפך למסגרת כופה כשהוא לא משאיר מקום מפלט. המעגל, מתקשר גם למעגל הצבעים שבסיסו הם הצבעים אדום, כחול וצהוב, צבעי היסוד. כך כל אחד מביא את קולו הייחודי לקבוצה וביחד ניתן ליצור צבעים חדשים ורבים. במיצג שיוצג בערב הפתיחה אנסה לתאר סיטואציה בה הרקדן מנסה לצאת מהמעגל כשכולם קשובים לו, אך אין באפשרותו לעשות כך, ואולי עדיף כך, כאשר הקבוצה משמשת כרשת הצלה. סימון פורטי השפיעה עליי במהלך החשיבה על המיצג.
הפסל שבניתי מייצר סיטואציה, בה צופי התערוכה מתקבצים לצורך מטרה אחת. הקבוצה שמתהווה לצורך השלמת המטרה, יוצרת מן מערכת שפועלת יחדיו ובסופו של דבר משיגה את מטרתה, על  ידי הקמת קול זעקה משותף. כמו מעין פירוש מילולי לשם הצגתו של חנוך לוין "הרטיטי את ליבי" העוסקת בניסיון לרדוף אחר הריגושים בחיים, שלעולם לא יושגו. מה מטרת הקבוצה? לשם מה פועלת הקבוצה?
הציור שמוצג כשלצדו וידאו, מנסה להעביר שאריות של סיטואציה משפחתית. הוידאו האותנטי, מסביר את הכנות הניסוי ומהלכו, מעין מחווה לעבודותיו המשפחתיות המאחדות של כרם נאטור. הציור משמש בשבילי מעין כלי מחקר, בעזרתו אפשר לחקור את חברי הקבוצה. חברי הקבוצה מתייחסים אחד לשני? עולים אחד על השני? נכנסים למעגלים לא שלהם? מנסים דווקא להתרחק ממעגלים אחרים? באיזה גודל המעגל של כל אחד מחברי הקבוצה? ובאיזה מסלול בחרו ללכת?
איך העבודה של המשפחה שלכם הייתה נראית?
"השמחה בלב יוקדת 
ורגלינו גיל שופעות 
כך נרקוד אדמת מולדת 
ונשירה, טוב לחיות 

השירה ברון זורמת 
על הרים וגאיות 
ובחזינו עוד פועמת 
הקריאה כי טוב לחיות..." (הורה אגדתי)

אלעד בר-דוד