תערוכת בוגרים המגמה לאמנות פלסטית-חזותית תשע"ח

כשהתחלתי לעבוד על עבודת הגמר שלי החלטתי כמה החלטות ראשונית ומשמעותיות בנוגע למה שעבודת הגמר שלי תכלול. ראשית החלטתי שהעבודה שלי תהייה ציור תיקרה. החלטה זאת נעשתה על בסיס אמונה שהייתה לי, שציורי תקרה הם שיא קריירה אומנותית של אמן ורק מאסטרים כמו מיכאל אנג'לו ראויים לבצעה. אני מחשיבה את עבודת הגמר שלי בתור שאי הקריירה האומנותית, שלי מתוך שלושת השנים שלי בבית הספר והלימודים שלי במגמת האמנות בתלמה ילין.

שנית, החלטתי שהחומר איתו אעבוד יהיה צבע- ספריי. בקיץ האחרון התחלתי להתנסות בעבודה עם צבעי-ספריי וגיליתי שלעבוד ב ספריי מכריח אותך לעבוד בגדול, בספונטניות ועם כול הגוף. מאוד התחברתי לתכונות  אלו של הספריי, לכן הרגשתי שזאת היתה החלטה טבעית עבורי.

הקשר הבלתי ניפרד מגרפיטי ואומנות רחוב, לבין השימוש ספריי, הובל אותי לחפש מקום תצוגה בחוץ. כאשר חיפשתי מקום מתאים בחוץ לציור תיקרה, מסגרות המתכת מעל כניסת בניין האמנות מאוד הציקו לי. למסגרות המתכת לא נראתה פונקציה, וככול שהסתכלתי עליהן יותר ויותר, יכולתי לדמיין קנוואסים מתוחים וגדולים ממלאים את החללים הריקים שהמסגרות יוצרות. הבנתי שמסגרות המתכת הן מקום התצוגה האופטימלי לשילוב בין צבע-הספריי וציורי התקרה.

נושא  העבודה שלי הן החברות שלי. בחרתי בחברות שלי כי הן עזרו לי לעבור את שלושת שנות התיכון שלי, שאותן בחרתי לייצג בעזרת שלושת הקומות של מסגרות המתכת. שנות התיכון היו עליי מאוד קשות, אבל מצאתי נחמה גדולה בחברות שלי , שתמיד היו שם בשבילי, לעזור ולתמוך בי. הדמויים שבחרתי לצייר הם "סלפיז" שחברות שלי שלחו לי במשך שלושת השנים האחרונות בשביל לשמח. לעומת "סלפיז" רגילים בהם אנשים מנסים להראות את הצד הכי יפה ומושלם שלהם ברשתות החברתיות,  ה"סלפיז"  שחברות שלי שלחו לי, הם שלהן חושפות את עצמן בצורה הכי טהורה שלהן רק למראה עיניי וחברותי. ציורי הפרסקו ברנסנס אמורים להראות את שלמות ולטהר את הגוף. אני ניסיתי לעשות ההפך מהרנסנס בעזרת התכונות של צבע הספריי, שעזרו לי לייצג את החברות שלי בצורה ספונטנית וגולמית כמו ה"סלפיז"  שלהן.

על ידי כך שהפכתי את ה"סלפיז" לעבודות אמנות וכך שהצגתי אותם על התקרה, אני מכיחה את הצופים להרים את מבטם ולעשות מאמץ להפוך לחלק מהחוויה שלי. עבורי, הצופים משחקים תפקיד חשוב באמנות שלי, משום שכשהם רואים את האמנות שלי, הרגע האישי שלי הופך לציבורי וזה שובר את הרעיון מאחורי הכוונות הראשוניות שלי.

אינאי מרכוס