דבר הבוגרים

שלום לכולם

בחג האחרון יצאנו כולנו כמו בכל שנה מעבדות לחירות. בעצם, אנחנו קצת פחות הרגשנו את זה.. היינו כאן יום יום, שיפצנו, צבענו בנינו קירות, מדפים, תעלות חשמל, מה לא, כן אנחנו הילדים העדינים שלכם שעוסקים באומנות, עמוקים פילוסופים רגישים ונכשלים בספורט, מסוגלים לעשות גם את זה.

אמנם בניגוד לבני ישראל המקוריים שוודאי כבר היו מרגישים עבדים בשלב זה, אנחנו שמחנו והתפעלנו מהזדמנות הענקית שניתנה לנו.

 ארבע השנים האחרונות היו משמעותיות כל כך עבורנו. למדנו בהן אמנות מיסודותיה, גם מבחינה עיונית וגם טכנית (אתם בטח זוכרים שציירנו רימונים ואולי חלק מכם תוהה למה לא תלינו אותם לצד הפסלים הלא מובנים שאנחנו מציגים היום, הרי הם יצאו כל כך יפה).

 למדנו עם מורים מדהימים ושונים שעזרו לנו לפתח תפיסה ויכולת אמנותית בצורה המקצועית ביותר. אז תודה לשיר שבדרון, שיקו כץ, רויטל רטיג , לירז פאנק, אייל יערי, חווה ברונפלשטיין, טל ירושלמי, טל פרנק, יעל פרנק, גלי גרינשפן וכמובן המנחים שלנו- ירון אתר, גיא ניסנהאוז, רינת קוטלר, ליאב מזרחי ליאת קוך וחגית קהן שרובם גם היו מורים שלנו בשנים הקודמות.

מהמורים היקרים האלה שהם גם אמנים פעילים, למדנו דרך התרגילים וההתנסויות, אבל גם דרך הביקורים שלנו בתערוכות, בסטודיו שלהם, וסיורים משותפים בגלריות ומוזיאונים. אנחנו שמחים ומודים על ההזדמנות להיות בקשר כזה וללמוד מאמנים מעניינים מהסצנה העכשווית בישראל.

השנה ניתנה לנו, לכל אחד מאתנו, ההזדמנות להיכנס עם הידע והניסיון שפיתחנו בשנים האלה, לתהליך ארוך של יצירת תערוכה אישית אחת, בכל נושא וכל מדיום שמעניין אותנו, ועם כל העזרה וההכוונה האמנותית והטכנית שהיינו צריכים.

זה הזמן להודות לאנשים שאמרו כן לכל מה שביקשנו, מקרנים מחשבים קדיחות וחיבוקים - אבי איציק וליאור, ותודה מיוחדת לאייל יערי אופיר האהוב ואורי שקורי על העזרה לאורך השנים ותרומתם הענקית להקמת התערוכה.

אנחנו יודעים כמה זה לא מובן מאליו להקים בתיכון תערוכה מקצועית ומושקעת כל כך, חווינו טעימה מהעולם האמתי, בית הספר לבש את מדי הגלריה שלו ואנחנו כמעט הצלחנו להרגיש אמנים.

תודה להורים האהובים שהיו לצדינו בכל המהלך, וספגו לא פעם את התסכולים שלנו בתהליך.

תודה לשכבה שלנו, שלמרות הכינויים שזכינו להם לא פעם: רועשים, תוססים, וחיים בסרט, ידענו לגלות חברות אחד לשני, לעזור, לתת יד, לדבר בצורה מקצועית וחברית, ולאפשר לבמה שניתנה לנו בתקופת התיכון להיות משמעותית, רלוונטית, ומעניינת כל כך.

לבסוף נרצה להודות לחגית קהן, ראשת המגמה זו שאצרה את התערוכה כולה והפיקה את הערב הזה, זו שהנחתה אותנו כל השנה ולימדה אותנו את תולדותיה של האמנות.

תודה שהיית לידנו כל הזמן, הדרכת אותנו בסיור באיטליה, הרמת ארבעה מחנות אומנות מוצלחים שהיינו חלק מהם, היית מסורה לתהליך שלנו, פרגנת ואהדת את עבודתנו, וגם ידעת לומר את האמת ולגרום לנו לראות אותה בצורה אובייקטיבית ומקצועית מבחינה אמנותית, וכך להתקדם ולסיים בצורה היפה ביותר.

לא חסכת מאיתנו דבר לרגע.

 אנחנו גאים להיות תלמידייך ואוהבים מאוד.

יהיה לנו קשה לעזוב את המקום הזה, הוא היה חממה עבורנו מכל הבחינות. אבל אנחנו משלימים עם זה שהזמן היה עובר בכל מקום, ומה שחווינו כאן, הדברים שקיבלנו, יישארו אתנו לכל החיים. האהבה לאומנות ותחושת השייכות שלנו אליה, יכולת התבוננות, תשומת לב, עניין במה שקורה סביבנו והתפיסה החברתית האכפתית - כל אלה יהיו חלק מחיינו בין אם נמשיך לעסוק באומנות ובין אם לא, ואנחנו שמחים על כך.

אז עכשיו רק נותר שתיהנו מהקטלוג, תתעמקו תתבוננו, ותקראו את מה שכתבנו.

תודה לכולכם.

מחזור נ"ו