כבר מגיל קטן אימצתי לעצמי הרגל של בהייה בנוף הנשקף מהגג הביתי. המנהג חזר על עצמו בכל פעם בה הייתי צריכה לנוח, להירגע או לחשוב, כאשר המחשבות לחוד והצפייה לחוד. מבט העל על הנוף מאפשר תפיסה נרחבת וכללית יותר, ההופכת את הסביבה לדימוי, מנתקת את הימצאות הפרט בתוך המרחב ומציבה אותו מחוצה לו. על כן, התבוננות זו, על אף שמשקפת את הסביבה בה גדלתי, משמשת לי כמפלט מן המקום הביתי והאישי אל מקום כללי יותר, ניטרלי, וחסר מטענים כלשהם.

התצפית מאפשרת לעין פעולה אינטואטיבית של בהייה, כאשר היא זו שבוחרת לנדוד מנקודה אחת לאחרת, ולהתעכב על קטע אחד ולעבור ברפרוף על האחר. זוהי נקודת המוצא לפרויקט הגמר שלי.

תהליך העבודה החל באופן טכני בזיקה ישירה לנוף, אך אט אט התגבש ונעשה בזיקה לרפלקציה של העין את הנוף, תוך התעסקות בחוויות שונות שהעין עוברת כמו מקצבים שונים שנעה על פיהן, טרנספורמציה של תפיסה פיגורטיבית  למופשטת, וקפיצה בין מבט פרטני לכללי.  למעשה ניסיתי לנתח ולפרק את המפגש של העין עם הדימוי של הנוף, אך הדימוי לא זוכה למרכז תשומת הלב, אלא התוצר שמניב המפגש. אותו תוצר אינו שכלי אלא יצרי, נולד כתוצאה "מהפעילות הגופנית" של העין.

בעקבות אלו, התחלתי לעסוק בטכניקת רישום ברשת. באמצעות העברת חוד כלי הרישום דרך חורי הרשת, הרגשתי שאני מקבלת שליטה מלאה על היצירה, אני בוחרת את הנקודה הספציפית ביותר שבה יגע הכתם בדף, וכלי הרישום מחויב לי, אין לו לאן לברוח. כך, יכולתי ליצור דימוי הכפוף להתבוננות בלבד שאינו נוטה לגחמותיו של החומר, כל אווריריות, עומס, תנועה וסטטיות נעשו בהתאם לדרך שבה אני מתבוננת בנוף בלבד. אופן העשייה הביא לכדי יצירת דימוי מרצד, שאינו עוסק בנראות של הנוף, מטרתו היא להוות דימוי אורגני של חווית הצפייה. מנגד, הבנתי בשלב מסוים כי שהשליטה המלאה אינה הדבר היחיד שיש להעביר בתהליך היצירה, ישנה גם חווית התפעלות שהנוף מפעיל עליי, ובמקרה זה הוא הגורם האקטיבי. על כן התחלתי לעסוק ברישומים גדולים, אחד בפחם ואחד בטושים, ובכך להתמודד עם פורמט וחומרים שלא ניתן למשול בהם באופן מוחלט. חוסר השליטה מהווה בסיס לממד רגשי וחוויתי יותר, שהרי רגש אינו דבר  הנתון להחלטה שקולה. כך יצרתי דימויים קונקרטיים של הסביבה בעלי אופי מסוים.

בחרתי במדיום הרישום משום שרציתי להיצמד לחוויה ראשונית ואותנטית ועל כן הבחירה באמצעי בסיסי. בעיני אין המדיום מגביל בצורה כלשהי, הרגשתי שהרישום מאפשר לי חופש ביטוי שכן קו, כתם וגוונים הם כל שנדרש על מנת להפיק תחושות. העשייה החופשית שלא הייתה כבולה לנרטיב תחילה, אפשרה לי לעבוד בסימולטניות בין החומר לדימוי, כאשר החומריות של הדו ממד מוצאת את הקשרה לחומריות הנוף.