תערוכת בוגרים המגמה לאמנות פלסטית-חזותית תשע"ו

"גלים טובעים בים" הם שקיות זבל יצוקות פוליוריתן ששימשו לייצוב חביות דבק על אניות משא מעבר לים. גלי הים הותירו בחומר את רישומם, דיוקן עצמי של גל. הם לכדו רגעים שונים מן הים, יחד יצרו ים ללא זמן, ומכאן גם ללא מחזוריות. ים חדש זה מספר את סיפורו של המהגר היווני שאת מרבית חייו בילה על אניות מסביב לעולם. רציתי לתאר את מסעו של המהגר בנדודיו בים, עד להשתקעותו על אדמת ארץ ישראל והקמת מפעל הדבקים שלו, ולהתייחס למותו של המהגר היווני.

"גבה פטריוטית" הוא ציור שהחל בעקבות עבודתו של פיליפ גסטון מ – 1976  "מונומנט" (monument 2.03 x 2.79 m), בו מצוירת ערמת רגליים גדועות מפותלות זו בזו. הערימה משמשת כפדסטל להנצחת כאב אישי ולאומי. כן שעצם יתמותו מאובייקט שיכביד עליו היא הנצחת פצעי ההיסטוריה האישית של פיליפ  גסטון וההיסטוריה הלאומית של העם היהודי. העתקתי  את הפדסטל בשלמותו, יחד עם כל מטענו,  והשתמשתי בו ככן לגבה שלי.

הגבה המסורקת, מפוסלת בסירוק, עשויה מצמר סלעים. שם החומר נדמה היה לי מקביל לשם מעדן מזרח אירופאי "חלב ציפורים". שניהם מתארים צירוף שעל פניו נשמע בלתי הגיוני אבל קיים במציאות. תהליך הפקת צמר מסלעים או חלב מציפורים מדומה בעיני לחילוץ משמעות אמנותית מהחפצים שסובבים אותי, חילוץ הרעיונות שלי מחפצים חסרי משמעות אמנותית, חפצי "רדי-מייד".

הדרך הטובה ביותר לתאר את הלך רוחי מול תהליך יצירת האמנות היא גירוד בגבה. בנוסף, אחת התכונות של צמר סלעים היא שהוא גורם לגירויים וגירודים בעור.

במבה היא מגדר חדש, או לחלופין, יצור א-מגדרי, מפני ששמה השיווקי הוא שילוב בין המושגים “אמא” ו”אבא” (המילים הראשונות אותן הוגה תינוק).

ביונסה, שהיא אידיאל הנשי מודרני, כותשת את הבמבה לאבקה, הבמבה הכתושה משמשת לליבון לבנים. המגדר הוא לבנה חיונית באישיות, אבן יסוד בהתפתחות כל אדם. הלבנים האלו נוצרות מבליל מגדרים, או לחלופין מהיעדר מגדר. בהצבת הלבנים בקיר הזכרון למהגר היווני גבריותו מתערערת, נופלת למעמד של זכרון. פירוק ללבנים הוא פירוק של חומה בצורה ליסודותיה. זהו אותו ערעור שאייל שני מנסה להבין ולפתור דרך עיסוקו באוכל ובפואטיקה של אוכל: חיפוש אחרי גבריות אבודה.

"המהגר היווני", שהיווה אידיאל גברי -- כל חייו תחזק ותפעל אניות -- נפטר מדום לב, ובמותו מפעל חייו, שהיה מפעל הדבקים שלו, נותר פצע פתוח לצאציו. עם מותו נשכחה גבריותו.

מנחות: רינת קוטלר, דר' חוה ברונפלד-שטיין

תומר מצא