עבודתי עוסקת במתח בין החי, האנושי, הצומח והדומם. ובקשר שלו למספר תחומים שונים, ביניהם גוף, איזון בין שליטה לחוסר שליטה, המצב הקיים אל מול המצב האינטואיטיבי, החי והמת. עקבה שיצרה חיים או מלח שהמית חיים. במהלך העבודה בחרתי לעבוד בכמה אלמנטים שונים שמרכיבים יחד רעיון אחד.
הפסל בנוי ברשת ברזל שעיצבתי, קימטתי, לאחר מכן עטפתי אותה בתחבושות גבס, העבודה נותנת תחושה של גוף/ מאובן ימי/ ענן ועוד מספר קונוטציות שאין ברצוני לפרש את כולן. כשהאווירה הכללית שהפסל מייצר בחלל היא אווירה של מועקה וכבדות, אך עם זאת הפסל תלוי באוויר, הוא מרחף, הריחוף מעלה תהיות לגבי המשקל שלו, אם הגוף כל כך מעיק וכבד איך הוא לא נופל ומצליח להחזיק את עצמו במצב ביניים?
טביעות הרגליים מייצגות עקבה- חותם, שהשארתי ברגע אחד. הרגע המסוים הזה נשאר ונוכח. קיימת תחושה של תנועה או ריקוד כלשהו המבוצע על מצע החומר האפור, אירוע שהתרחש באמצעותי בעבר שיש לו השפעה תמידית על ההווה והעתיד.
הציורים בשחור לבן על הקירות מייצגים את הטעות והתקלה שהפכה לדבר מכוון, האיזון בין חסר שליטה לשליטה, בציורים עבדתי בצורה אינטואיטיבית אך עם שליטה מסוימת על מה שקורה, וברגע אחד יצרתי חותם שנשאר איתו, ציירתי צורות שנותנות תחושה של אמבות או יצורים חיים. וכן, בנוסף ישנם ציורים עם מלח גס שסופח את המים ומותיר את היצורים דוממים.
תמיד תהיתי כיצד הדברים שאין לנו שליטה עליהם מכריעים בהחלטות הכי חשובות שלנו בחיים. דברים חסרי שליטה שיכולים לגרום לקריסת כל חיינו, או להפך, אדם יכול להימצא במצב חסר שליטה שמחייה אותו מחדש.
עבודותיי מתכתבות עם עבודותיה של האמנית מרלן דיומא, בציורי המים שלה היא מציירת אנשים כחייתיים/ חולים/ דוממים, דיומא נותנת לדיו ולמים להשתלט לה על הצורות בציור ולעיתים היא פועלת בצורה אינטואיטיבית.
עבודותיי מתקשרות גם לציוריו של ברייס מרדן, אמן מינימליסט שמצייר צורות מופשטות שמרחפות בציור וביחד יוצרות צורות המתפרשות אחרת אצל כל אחד.
